כיצד להשתמש בחימום אינפרא-אדום בצורה נכונה לעבודה על זכוכית מודפסת
זו הבעיה שעולה כשמנסים לעשות דפוס על זכוכית באמצעות שיטת הדפסה ברשת: צריך להתמודד עם חוקי הפיזיקה. יש צורך בחום מספיק כדי שהדיו יימס וי�יצור משטח אחיד ובעל ברק גבוה. אך אם משתמשים בחום יתר – או אם החום מופעל באופן לא אחיד על פני הזכוכית – הדפסים עלולים להיראות מטושטשים, והזכוכית עצמה עלולה לאבד את חוזקה. זו איזון עדין מאוד.
הסוד נעוץ בדרך בה מתאימים את עוצמת הקרינה של המכשירים לחימום אינפרא-אדום.
שמירה על קווים ברורים
אף אחד לא רוצה שהדיו יתפשט. זה קורה כשהצבע מתמס ומתפשט לפני שהוא מתייבש, מה שגורם לתוצאה מטושטשת. כדי למנוע זאת, אנו משתמשים במנורות אינפרא-אדום בעלות גלים קצרים. הן חודרות במהירות אל שכבת הדיו ופוגעות ישירות בפני הזכוכית. אנו נזהרים מאוד עם עוצמת החום לכל סנטימטר לאורך הזכוכית. למה? כי אם עוצמת החום גבוהה מדי, ייווצרו אפקטים לא רצויים סביב הדפסים. רוצים קצוות ברורים, ולא אור מבריק.
התמודדות עם שינויי הטמפרטורה
יש צורך שהזכוכית תגיע לנקודת ההרכה שלה באופן אחיד בכל המשטח. אסור שהזכוכית תהיה חמה במרכז וקרה בקצוות. אנו משתמשים בצינורות קוורץ-הלוגן, כי הם מסוגלים להגדיל את עוצמת החום במהירות. זה חיוני. אם מעבירים לשימוש זכוכית עבה יותר, ניתן לשנות את עוצמת החום בזמן אמת, מבלי לעצור את תהליך ההדפסה.
הקשיים האמיתיים
הבעיה היא שמנורות בעלות עוצמה גבוהה יוצרות לחץ עצום על מערכת החשמל ועל מאווררי הקירור. אי אפשר פשוט להגדיל את עוצמת החום ל-100% ולהמשיך לעבוד. אם אין מערכת אוורור חזקה שתוריד את החום מהמנורות, הן עלולות להישרף. זו בזבוז כסף. בסופו של דבר, צריך למצוא איזון בין עוצמת החום לבין מהירות ההדפסה. אם משתמשים בזכוכית עבה יותר, צריך להאט את מהירות ההדפסה. אם רוצים קצב הדפסה גבוה יותר, צריך להגדיל את עוצמת החום. רק אל תגזימו, כדי שלא לגרום לפגיעה בזכוכית.