למה החיממים בעלי התקרות הגבוהות שלכם “מתים” כל הזמן (וכיצד לתקן זאת באמת)
יש סוד קטן לגבי חיממים אינפרא-אדומים בעלי תקרות גבוהות: ברוב המקרים, זה לא הרכיב החימום עצמו שנהרס. בדרך כלל, הסיבה האמיתית היא החיבור של החוטים החשמליים.
ניתן לחשוב על זה כעל “אזור הסכנה” – אותו נקודה קטנה שבה הצינור הקוורץ נפגש עם החוטים החשמליים. אם החיבור הזה אינו אטום מספיק כדי לעמוד בחום, הבידוד נהרס.
ההרס האיטי
החיממים האלה מתחממים מאוד. ברוב המקרים, החיממים הזולים משתמשים בדבקים פשוטים או בחומרים לא איכותיים כדי לחבר את החלקים השונים. אך כשהחיממה נדלקת ונכבית, החומרים האלה מתרחבים ומתכווצים. בסופו של דבר, הם נשברים.
כשזה קורה, אוויר ולחות חודרים פנימה. החוטים מתחילים להתחמצן, ההתנגדות החשמלית עולה, ונוצרים אזורי חום מסוכנים. לפני שאתם מבינים זאת, הבידוד נמס, והחיממה כבר לא עובדת.
ההבדלים בפרטים
תמצאו הרבה חיממים שמשתמשים בחומרי בידוד רגילים. הם עובדים לזמן מה, אך הם לא עמידים לאורך זמן.
אנחנו עושים זאת אחרת – אנחנו משתמשים בחומרי בידוד מיוחדים ובחיבורים מדויקים. כך נוצרת ברירה אטומה שמונעת את חדירת האוויר והלחות. זה שומר על החיממה יציבה ומונע את נזקי החום לחוטים החשמליים.
ואל תחשבו שאפשר פשוט להחליף את הפיצול הכשל בחיממה בפיצול טוב יותר. אם תהליך החיבור של החוטים לא היה טוב מההתחלה, החיממה עדיין תפסיק לעבוד בסופו של דבר.
הערה על ההספק
היתרון של בידוד טוב יותר הוא שניתן להשתמש בהספק גבוה יותר, מבלי לדאוג שהחוטים יישרפו.
אך חשוב לזכור שיותר חום פירושו יותר לחץ על החיבורים של החיממה. אם אתם מתקינים את החיממה במחסן עם תקרות בגובה 10 מטרים, ודאו שהחוטים שלכם איכותיים מספיק. לא משנה כמה הבידוד טוב, אם החוטים דקים מדי, הם עלולים להישרף.