שמירה על מחממי האינפרא-אדום שלכם במקומות לחים
אם אתם משתמשים במנורות אינפרא-אדום במקומות כמו אזורי גידול בעלי חיים או אזורי ניקוי, יש לכם אויב עיקרי – אדי الماء.
הלחות היא דבר מסוכן; היא מוצאת דרך לחדור אל תוך המבודדים של המנורה, וכך נוצרים מסלולים שדרכם יכול החשמל לדלוף. לפני שתשימו לב, תצטרכו להתמודד עם קצר במעגל החשמלי או עם מנורה שלא עובדת יותר. כדי למנוע זאת, עליכם להיות זהירים בבחירת החומרים שבהם תשתמשו לאטימת החיבורים.
המאבק בלחות
אנו משתמשים בזכוכית קוורץ איכותית ליצירת רכיבי החימום. זה נהדר, מכיוון שהזכוכית לא מתפגעת כשהטמפרטורה משתנה, והיא יכולה לעמוד בפני חומרים כימיים מבלי להיהרס.
אך הזכוכית היא רק ההתחלה. הסכנה האמיתית נמצאת בנקודות החיבור של החוטים. כדי לוודא שהחשמל יישאר במקומו, אנו משתמשים בחומרי אטימה מסוג סיליקון. ניתן להחשיב זאת כ”מעיל גשם” למכשירי החשמל שלכם. אם לא תאטמו את החיבורים כראוי, הלחות תחדור לתוך המנורה, מה שעלול לגרום לנזק למנורה או לפגיעה במערכת החשמלית.
חיבור החוטים כראוי
אי אפשר להתייחס למנורות אלו כאל מנורות רגילות ולחבר אותן לשקע רגיל. לא באזורים לחים.
אנו משתמשים במעטפות בעלות רמת הגנה IP65. לחיבור החוטים, אנו משתמשים בצינורות חום עם שכבת דבק. זה יוצר חומה פיזית שאדי המים לא יכולים לחדור דרכה. כמו כן, אנו מוודאים שהחיבורים יהיו תקינים, כך שאם יהיה דליפה, החשמל יגיע ישירות לקרקע ולא לאדם.
הבעיה הקשה: חום מול אטימה
הבעיה היא שאם תאטמו הכל יותר מדי טוב, עלולה להיווצר יותר מדי חום סביב המנורה. חומרים מתרחבים כשהם חמים. אם אין מקום לתנועה זו, האטימה תישבר בסופו של דבר.
זו בעיה של איזון. רוצים שהמנורה תהיה עמידה בפני מים, אך צריך גם לאפשר לחומרים מסוים מרווח לנשימה.
עצתי? בדקו את האטימות כל שישה חודשים. וודאו שהלחות לא פוגעת במבודדים של המנורה. עדיף להשקיע חמש דקות בבדיקה עכשיו, מאשר לבזבז אחר כך זמן רב על תיקון המנורה.